ימים שלמים הרגשתי חסרה, שכל פעם חלק אחר ממני נעלם.
לא האמנתי שאגיע לכזאת הבנה.
אני חושבת שמה שעזר לי זה שבעיקר שחררתי ונתתי לטעויות שלי לזרום החוצה.
הכנסתי אותו לחיים שלי . אתם תמיד מרגישים שאתם לא מספיק טובים?
שתמיד תהיו פחות מאחרים?
אני מנחשת שככה הרגשתי. משו כזה . הלכתי לגיחה ופשוט התעלמתי. וזה כל כך עזר לי . באמת. ועכשיו אני שלמה.סופסוף אני מרגישה שהכל באמת יהיה בסדר. וואו . הוא באמת היה היחיד שראה אותי כמו שאני כל הזמן. שהתייחס אליי כמו בן אדם ולא כמו קיר שמתעלמים ממנו.
בעיקר מה שעוזר לי להעביר את הימים זה שאני יודעת שעל אף שהוא לא באמת אמר שום דבר.. אני יודעת שהוא תמיד יהיה שלי:)
סופסוף יצאתי ממשבר.
סופסוף הבנתי מי החברים האמיתיים שלי.
- סופסוף אני מבינה שזה בכלל לא הסוף. זאת רק ההתחלה.
;){kind=link}